אריק פוטרמן, סטודנט לאומנות בבית ספר מוסררה לאומנות בירושלים, עובד בצוות טורים באירלנד ומתעד את חיי היום יום בצוות.
הבלוג של הילי זמיר - פוסט 1
מספרים עד כה:
6 ימי עבודה בשבוע, ימים מכל הסוגים והצבעים. שמחים, מבאסים, מעייפים, מרגשים, מעניינים, מספקים... מיליוני רגעים שרק בשבילם היה שווה לצד רגעי משבר קשים יותר וקשים פחות. עם הכל מתמודדים בגבורה, בעיקר עם ההצלחות...
8 אנשי צוות. אדי, ראש הצוות הכי מדהים שיש, גו'די - הממסגרת התותחית שלנו ושישה סוכנים אליפות. אין ספק, נבחרת מנצחת. מגבשים חיים משותפים בבית אחד בגרמניה, שמונה אנשים שהזרימו את החיים שלהם לאותה נקודה אבסטרקטית, כל אחד רואה ומרגיש קצת אחרת, אבל באומנות כמו באומנות אין דבר כזה שאין דבר כזה.
"אני ממליצה בחום רב על ורטיגו , שמעתי לא מעט סיפורים לא נעימים על פאשלות עם חברות אחרות ועם ורטיגו היה לי ניסיון טוב . ורטיגו מקיימת את כל מה שהובטח , משכורות בזמן , בונוסים, החזרים כספיים , הכול חזר באופן מדויק . לכל בקשה יש התייחסות , אמנם לא תמיד נקבל מה שאנחנו רוצים אבל יש בהחלט עם מי לדבר.
בקיצור, אני חוזרת השנה ומקווה למכור לא פחות משנה שעברה - נתראה ..."
"הזמן עובר, השעה כבר 22:00 ונגמרים לי הבתים. אני יוצאת לרחוב הראשי ומוצאת שם רק פאבים ואירים שתויים, המשכתי ללכת לרחוב שנראה באופק. כן, יש שם פניה שמאלה ושורה של כעשרה בתים שנראים חדשים. כבר אחרי 22:00 ואני מתלבטת אם להמשיך. "טוב, רק את השורה הזאת", אני מחליטה. בדלת הראשונה אין תשובה. בשניה יש איזה איש אנגלי שתולה בעובדה שהוא אנגלי את האשמה לכך שהוא לא מזהה את שער הנצחון שבפריז (מופיע על הציור הראשון שהראתי לו). דלת שלישית- אישה עם תינוק ביד מצביעה לי על התינוק ואני מבינה את הרמז הדקיק. דלת רביעית, בחור חמוד..."
